אחד החששות של בנות רבות בשלב ההחלטה להתחתן, הוא לטעות. הן מתמלאות פחד, שאולי הבחור הזה, שמרגיש נכון ומדויק עכשיו, הוא לא הזיווג שלהן. אולי לא עליו הכריזו 40 יום קודם יצירתן? ואיך אפשר לדעת שזה זה? כי הרי טעות בבחירת בן הזוג, דנה אותן לחיי סבל בזוגיות.

זה בדיוק מה שקרה לתאיר בת ה-23. היא הכירה את יהונתן דרך חברה והקשר התפתח מדהים. יהונתן התגלה כבחור חלומותיה בכל מובן. קשוב, סבלן, זורם ורגיש שמעוניין באותו סוג בית שהיא רוצה. הלבבות פרחו ולאחר ארבעה חודשים, יהונתן שאל אותה מתי תוכל ליסוע איתו לבורסה כדי לבחור טבעת. במקום שרגע השיא הזה ירגש וישמח אותה, תאיר פשוט קפאה. היא לא הצליחה לענות לו. ומאותו הרגע היא חוותה נסיגה רגשית עוצמתית. כל תסריטי האימה שמא יהונתן והיא לא אוהבים מספיק, או אולי זו טעות והיא תסבול כנשואה, הציפו אותה. 

אפשר להזדהות עם החווייה שעברה תאיר, שכבר התארסה ב"ה, כי הרי אין לנו שום אישור וידיעה ברורה שהבחירה הזו, היא אכן נכונה לנו. כמה נחמד היה אם היינו מקבלות הודעת וואטסאפ אלוקית עם אישור על הבחירה שלנו. אך במציאות זה כמובן לא כך, ואנו בוחרות בעזרת הראש והלב, שהם הכלים שלנו במציאות. וכמה זה מלחיץ להכריע בבחירה גורלית כל-כך, בלי שום הבטחה על איזה עתיד אני גוזרת על עצמי כשאבחר להתחתן איתו.

אז איך מרגיעים את הלחץ והפחד שלפני ההחלטה?

ראשית חשוב להבין כי החלטות הן אלו שמעצבות את חיינו ולוקחות אותם קדימה. אומר מחבר הספר "שבעת ההרגלים", סטיבן קובי: "אני אינני תוצר של נסיבות חיי, אני תוצר של ההחלטות שלי". הבחירה היא תנועת החיים, היא מכניסה וודאות ומשמעות בחיינו. כמו שנצטווינו בפרשת ניצבים: "ובחרת בחיים"

"מי שמאמין לא מפחד" כותב יוסי גיספן בשיר "מי שמאמין".  ובמילים שלנו, הדרך להתגבר על הפחד הטבעי והמובן, היא להאמין בשותף השלישי ובחלקו ביצירת הבית השלם שלנו. כי במקום בו יש אמונה, אין פחד. והרי ברור לנו ש-ה' כיוון שנתחתן בעזרת הכלים שלנו פה בעולם הזה ולא על סמך ניחושים מיסטיים. בכלים אלו נבין שזה הבחור הנכון לנו ונרגיש את החיבור הנפשי אליו, את האהבה. 

ומה משמעות האמונה?

ההבנה שהבטחה לזוגיות טובה אינה קשורה בבחירה המדוייקת באחד והיחיד שעליו הוכרז כזיווג שלנו. איננו נדרשות לניחוש מיסטי. כי הרי אין דרך לדעת מי הוא. למעשה, ישנם בעולם כמה בחורים פוטנציאליים, שיכולים להתאים לכל אחת. מה שיוצר את הזוגיות המאושרת הוא הבחירה של בני הזוג לבנות אותה, ההשקעה והנתינה שלהם יחד עם השראת השכינה על הבית היהודי שקם.

זריקת ההרגעה לפחד שמא לא אבחר נכון, היא ההבנה שהקב"ה ידאג לזה שהאדם שאיתו טוב לי ונעים לי, יהפוך להיות בן הזוג היחיד שלי. זה דומה ליצירת תרכובת כימית. כששני חומרים עוברים ריאקציה כימית, מתקבל חומר אחר בעל תכונות חדשות מהחומרים שיצרו אותו. כך גם בזוגיות. כל אחד מבני הזוג הוא כאחד החומרים. הקב"ה בכבודו ובעצמו יוצר את הריאקציה הכימית ביניהם. ומכאן, האיש שלך הוא האדם שאיתו את צריכה לעבור את חייך. החיבור הוא אלוקי. והאושר שלכם ייקבע לפי מידת העמל שתקדישו לייצב את הבית ולהפוך למשפחה שמחה.  לא כי הוא היחיד שהיה קיים בעולם, אלא בגלל הבחירה להקים איתו את הבית והמחויבות של שניכם להחלטה הזו. כמה פשוט ומרגיע!

פורסם במגזין 'פנימה'