יש משהו בהתחדשות של ראש השנה
שמפגיש אותנו דווקא עם תחושת התקיעות בפנים, או הייאוש.
איך ייתכן שכבר תשפ"ו, ואני עדיין באותו מקום?
בפרק מיוחד לחג
פרק שהוקלט מהלב
נדבר על איך אפשר לעבור את הימים האלה ממקום פנימי אחר:
איך יושבים לשולחן החג בלי להיבלע בתחושות קשות,
איך שורדים את מבטי הרחמים בבית הכנסת,
ומה באמת יכול לעזור לי
לבחור מי אני רוצה להיות בחג הזה-
גם כשהמציאות רחוקה מלהיות אידיאלית.
אהובות – אני רוצה לאחל לכל אחת שנה־טובה ומבורכת
שנה מלאה בקרבת ה' ומתיקות התורה
שנה של משמעות וחיים גדולים
ובע"ה 'עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים
קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה'
